בין לילה ובין שחר - יהושע קנז

בין לבין – בין לילה ובין שחר ודאי יכול להישמע כמו רגע קצר בזמן אך בסיפורו זה של קנז הרגע הזה הוא טקס – טקס של התבגרות.

מהלך הסיפור נפרש על פני חודשים רבים – מתחיל בימי האביב – ימי השרב של תחילת האביב ונגמר באדמה הבוצית של הגדנ"ע.

העיקרון המארגן של הנובלה הוא ארוס וטנטוס – יצר החיים ויצר המוות שלא רק פותח וסוגר את הסיפור אלא מצוי בכל אחד מחלקיו.

אריק, שבמידה רבה נעמי דומה לו ומסופר שהם גם חברים משחר ילדותם מתעסק במוות ללא הפסקה, אולי להוריו שאנו יודעים שהם מבוגרים, יש גם השפעה על אופן חשיבה זה שלו השיחות של אריק עם יתר חבריו תמיד נוגעות בצדדים האפלים והוא יוצא כנגד כל רעיון של קבוצה שרוצה ליצר חיים (הקיבוץ - התנועה) כשמגיעים למחנה הגדנ"ע הוא מדמיין אותם ומתבדח שהם יהודים שמובלים אל מחנות המוות בשואה. בסיבוב לילי בגדנ"ע רגע לפני הפגישה שלו עם פסח הוא מדמיין איך יעקור את כל שתלי האקליפטוס ששתלו הגדנ"עים בימים שלהם שם.

נעמי חולמת שהיא מתעוורת, בטוחה שדבקה בה מחלה ממארת ומנסה לחנוק את עצמה לאורך הנובלה וזה קורה בזמן של ארוס גדול של אלי ורחל בלילה הראשון של הגדנ"ע.